שִׁבְִעִים פִָּנִים לַתּוָֹרָה

כּוֵֹפֵר: אֶַתֶּם הָרַבִָּנִים אוֹמְִרִים: שִׁבְִעִים פִָּנִים לַתּוָֹרָה; אָז לָָמָּה שֶׁלֹּא נַמְִצִיא גַּם אֲנְַחְנוּ כַָּמָּה פִָּנִים?

הַָרַב: הַמֵּימְָרָא הַזּוֶֹ שֶׁל שִׁבְִעִים פִָּנִים לַתּוָֹרָה, הֻזְכְָּרָה בְּמִדְַרַשׁ רַָבָּה בְּמִדְַבַּר פָּרָָשָׁה יג סִיָמָן טו – טז, וּבַזַֹּהַר הַָקָּדוֹשׁ (פרשת בראשית דף מז עמוד ב).

כְֵּדֵי לְבֵָאֵר אֶת כַּוַָּנַת הַמֵּימְָרָא, עֵָלֵינוּ לְִשְׁלֹל קֶֹדֶם אֶת הַהֲבָָנָה הַמֻּטְֵעֵית שֶָׁכָּל אֶָחָד יָכוֹל לָֹבֹא וּלְפֵָרֵשׁ מַה שֶֶּׁ הוּא רוֶֹצֶה בַּתּוָֹרָה, שֵֶׁכֵּן כַּאֲֶשֶׁר הֵַפֵּרוּשׁ עוֵֹמֵד בִּסְתִיָרָה לַמָּסֶֹרֶת שֶׁקִּבְַּלְנוּ מֵחֲכֵָמֵינוּ זִכְרוָֹנָם לִבְרָָכָה שֶׁקְִּבְּלוּ אִישׁ מִִפִּי אִישׁ עַד מֶֹשֶׁה רֵַבֵּנוּ, הֲֵרֵי שֶׁבְּוַַדַּאי הֵַפֵּרוּשׁ הֶַזֶּה לֹא נָכוֹן, וְלֹא לְָכָךְ הִתְכַּוְָּנָה הַתּוָֹרָה .

וְאָמְָנָם בְּפֵרוִּשִׁים עַל דֶֶּרֶךְ הַדְָּרָשׁ, נִָתָּן לְפֵָרֵשׁ אֶת הַפְּסוִּקִים בִּדְָרָשׁוֹת שׁוֹנוֹת, וְּכְמוֹ שֶׁלְִּמְּדוּנוּ רַבּוֵֹתֵינוּ בַּגְּמָָרָא (סנהדרין דף לד עמוד א(, אַָמַר אַבֵַּיֵּי: "אַַחַת דִֶּבֶּר אֱלִֹהִים שְׁתִַּיִם זוּ שָׁמָעְִתִּי כִּי עֹז לֵאלִֹהִים "(תהילים סב, יב)- מִקְָרָא אֶָחָד יוֵֹצֵא לְכַָמָּה טְעִָמִים. דְֵּבֵי רִַבִּי יִשְׁמֵָעֵאל תָָּנָא: "וּכְפִַטִּישׁ יְפֵֹצֵץ סַָלַע "(ירמיה כג, כט(, מָה פִַּטִּישׁ זֶה מִתְחֵַלֵּק לְכַָמָּה נִיצוֹצוֹת - אַף מִקְָרָא אֶָחָד יוֵֹצֵא לְכַָמָּה טְעִָמִים (עיין באור החיים ויקרא פרק יט פסוק ג, ובספר חומת אנך תהלים פרק ט דיבור המתחיל "גערת גויים)". וְהַָגָּאוֹן הַתּוְֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (רבי יום טוב ליפמן הלר מהמאה ה - 16מסכת נזיר פרק ה משנה ו) מְחֵַדֵּשׁ לָנוּ שֶַׁגַּם אֶת הַמִּשְָׁנָיוֹת אֶפְָשָׁר לְפֵָרֵשׁ בְּפֵרוִּשִׁים שׁוִֹנִים, וּבִלְַבַד שֶׁלַּהֲלָָכָה וּלְמַעֲֶשֶׂה נְקֵַיֵּם אֶת דִּבְֵרֵי חֲַזַ"ל בְּפֵרוָּשָׁם לַמִּשְָׁנָה .

וְאַדְּרַָבָּה, כְֹּכֹל שֶׁהַטֶּקְְסְט 'סוֵֹבֵל' יוֵֹתֵר פֵּרוִּשִׁים, מַרְֶאֶה עַד כַָּמָּה הָיְָתָה תְּבוָּנָתוֹ הַגְּדוָֹלָה שֶׁל כּוֵֹתֵב הַטֶּקְְסְט, שֶׁהִכְִנִיס בִּפְָשָׁט וְרֶֶמֶז דְָּרָשׁ וְסוֹד כָּל כָּךְ הַרְֵבֵּה מַשְׁמָֻעֻיּוֹת בַּטֶּקְְסְט הַנִּכְָתָּב. וְֵאֵין זֶה מַרְֶאֶה עַל בְִּלְבּוּל בְּכַוַָּנַת הַטֶּקְְסְט, שֵֶׁכֵּן כְָּלָל רִאשׁוֹן וָּפָשׁוּט לְִמְּדוּ אוָֹתָנוּ רַבּוֵֹתֵינוּ, שֶׁ"ֵאֵין מִקְָרָא יוֵֹצֵא מִיֵדֵי פְּשׁוּטוֹ "(שבת דף סג עמוד א). וְהְַיְנוּ שֶׁהַפְָּשָׁט שֶׁל הַָפָּסוּק הוּא הַכַּוָָּנָה הָאֲמִִתִּית לַהֲלָָכָה וּלְמַעֲֶשֶׂה, וּלְאַַחַר מִֵכֵּן אֶפְָשָׁר לִלְֹמֹד מִֶזֶּה פֵּרוִּשִׁים אֲחִֵרִים וּדְָרָשׁוֹת שֶׁאֵיָנָם לַהֲלָָכָה לְמַעֲֶשֶׂה.

וְֵכֵן כַָּתַב בְּסֵֶפֶר מַעֲֵשֵׂי ה '(לרבי אליעזר אשכנזי גדול חכמי איטליה שבמאה ה- 16 מעשי בראשית פרשת בראשית פרק ו דיבור המתחיל ונשוב לעניננו): אִם תּוִֹצִיא הַָכָּתוּב מְִפְּשׁוּטוֹ הֲֵרֵי הְָרְשׁוּת נְתוָּנָה לְפֵָרֵשׁ הַכְּתוִּבִים וְתִמֵָּשֵׁךְ מַכְשֵָׁלָה רַָבָּה, לֵָכֵן הוֹדַעְִתִּיךָ שֵֶׁאֵין דָָּבָר בְָּכָל הַתּוָֹרָה שֶׁיִּצְטֵָרֵךְ לְהוִֹצִיאוֹ מְִפְּשׁוּטוֹ, אֲָבָל יֵשׁ בֶָּהֶם נִגְֶלֶה וְנִסְָתָּר וְִאִם יָגַעְָתָּ תִּמְָצָא.

הֲֵרֵי שֶׁהַכְָּלָל הַָפָּשׁוּט בִּפְסוֵּקֵי הַתּוָֹרָה הוּא לָלֶֶכֶת בְּדֶֶרֶךְ הַפְָּשָׁט, אֶָלָּא שֶׁטְּמוִּנִים פֵּרוִּשִׁים רִַבִּים בַּנִּגְֶלֶה וּבַנִּסְָתָּר, שֶַׁעַל יְֵדֵי הַיְגִיָעָה תִּמְצֵָאֵם.

ֶזֶה הָָיָה תַּפְִקִיד חֲכֵָמֵינוּ זִכְרוָֹנָם לִבְרָָכָה, לְהִתְיַגֵַּעַ בְָּכָל שְׁנוֹת חַיֵּיֶהֶם עַל דִּבְֵרֵי הַתּוָֹרָה ,לַחְֹקֹר צְפוּנוֹתֶיָהָ וּלְַגַלּוֹת אֶת עָמְָקָהּ, וּלְבֵָאֵר אֶת כָּל פֵּרוּשֶׁיָהָ עַד כַָּמָּה שֶַׁהַשֵֶּׂכֶל הָאֱנוִֹשִׁי יָכוֹל לְַגַלּוֹת.

וּכְָבָר כַָּתַב בְּסֵֶפֶר הִַחִנּוּךְ (מיוחס לרבי אהרן הלוי מהמאה ה – 13, מצוה צה): יָדוַּעַ הַדָָּבָר וּמְפֻרְָסָם בֵּיֵנֵינוּ הָָעָם מְקַבְֵּלֵי הַמִּצְֹוֹת, כִּי שִׁבְִעִים פִָּנִים לַתּוָֹרָה, וּבְָכָל אַַחַת מֵֵהֵן שָׁרִָשִׁים גְּדוִֹלִים וְרִַבִּים, וּלְָכָל שֶֹׁרֶשׁ וְשֶֹׁרֶשׁ עֲנִָפִים, כָּל אֶָחָד יִָשָּׂא אְֶשְׁכּוֹל גָּדוֹל שֶׁל פֵּרוֹת נֶחְמִָדִים לְהַשְִׂכִּיל לִבּוֹת, יוֹם יוֹם יוִֹצִיאוּ פֶַּרַח לַשּׁוֹקְִדִים עֲלֵיֶהֶם, פִּרְֵחֵי חָכְָמָה וְשֵֶׂכֶל טוֹב, כָּל עֵינִַיִם מְִאִירוֹת וְרָחֲָבָה וְנָסְָבָה עֹ מֶק חָכְמָָתָהּ עַד שֵֶׁאֵין כַֹּחַ בָּאָָדָם לְהִַשִּׂיג תַּכְלִיָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִֵעִיד הַמֶֶּלֶךְ הֶחָָכָם "אָמַרְִתִּי אֶחְכָָּמָה וְִהִיא רְחוָֹקָה מִמִֶּנִּי "(קהלת ז, כג). וְִעִם כָּל זֶה אֵין לְהְַרְפּוֹת יְֵדֵי הָעוֵֹסֵק בָּהּ, כִּי אִם מְַעַט וְִאִם הַרְֵבֵּה מִמֶָּנָּה יֹאַכַל כָֻּלָּהּ מְתוָּקָה, וְִאִם יֵשׁ כַָּמָּה אֲֶשֶׁר מִפְִּרִי עֵץ הַָגָּן לֹא תִַּשִּׂיג יָָדָם לָקַַחַת, יְִקְחוּ לֶָהֶם עֲֵלֵהוּ לִתְרוָּפָה .

הֲֵרֵי שֶׁעְַמְקוּת הַתּוָֹרָה צְרִיָכָה חָכְָמָה וְעָָמָל גָּדוֹל כְֵּדֵי לְהִָבִין תַּעֲלוּמוֹתֶיָהָ, וְלֹא כָּל הָרוֶֹצֶה לִֹטֹּל אֶת הַשֵּׁ ם יִֹטֹּל (ברכות דף טז עמוד ב). וְלֵָכֵן הָרוֶֹצֶה לְפֵָרֵשׁ פֵּרוּשׁ כָּל שֶׁהוּא בַּפְּסוִּקִים אוֹ בַּמִּשְָׁנָה, עָָלָיו לְִהְיוֹת בַַּעַל יֶַדַע מַסְִפִּיק, שֶׁבְֵּפֵרוּשׁוֹ הוּא לֹא סוֵֹתֵר אַף דִּין ,שִֶׁאִם הוּא חָלִיָלָה סוֵֹתֵר אֵיֶזֶה דִּין כָּל שֶׁהוּא, הִפְִלִיגוּ חֲַזַ"ל בְּעְָנְשׁוֹ וְאְָמְרוּ (אבות פרק ג משנה יא, ובסנהדרין דף צט עמוד א) שֶׁ"הַמְגֶַלֶּה פִָּנִים בַּתּוָֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָָכָה, אַף עַל פִּי שֵֶׁיֵּשׁ בְָּיָדוֹ תּוָֹרָה וּמַעֲִשִׂים טוִֹבִים אֵין לוֹ חֵֶלֶק לָעוָֹלָם הַָבָּא ."